<h1>העיטור מאמר שלישי</h1>
<h2>דף יג.</h2>
ושטר דוקא שמודה לו או שכתב בכתב ידו או שמסר לו בעדים אף על פי שאין עליו עדים אליבא דרבי אלעזר אי נמי בעדי חתימה לרבנן דומיא דשטר קדושין שאם קדשה בשטר שאין עליו עדים לרבנן אינה מקודשת כדאיתא בגמרא התקדשי לי בתמרה זו (קדושין מ"ח.). ואפילו לרבנן אם לא מסר לו בעדים לא קנה עד שיגיע השטר לידו כדכתיב (ירמיה ל"ב מ"ד) וכתוב בספר וחתום והעד עדים וכתיב (שם י"א) ואקח את ספר המקנה ואפילו לאביי דאמר עדיו בחיתומיו זכין לו הני מילי דמטא שטרא לידיה אבל לא מטא שטרא לידיה לא כדאמר בפרק קמא דבבא מציעא (י"ג.). ומסתברא אפילו לרבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי היכא דמטא שטרא לידיה זכין לו חותמיו בשעת חתימתו לגבות ממשעבדי וכי פליגי רבי אלעזר ורבנן לענין מאן דבעי למיקני בשטר הוא כדאמרינן בפרק מי שהיה נשוי (צ"ד.) דלא קני אלא או בחתימה או במסירה הוא דפליגי. ואביי אליבא דדברי הכל קאמר דאי כר' מאיר סבירא ליה הוה ליה למימר התם (ב"מ י"ג.) הא מני רבי מאיר היא. ודוקא בשטר שאין בו קנין אבל בקנין לא בעי מסירה ומשעת קנין זכה.
<h2>דף יח.</h2>
ואם הוא שטר מכר או שטר מתנה באחריות משעת הקנין זוכה וגובה מנכסים משועבדין. והכין כתב רבינו האי זצ"ל דאקנייתא בגו זימניה כשטר דמיא וגובה מנכסים משועבדין. והא דגרסינן התם (ב"מ י"ח.) שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהם שלא ליתנם בשטרי דלאו אקנייתא קאמר.
<h2>דף כ.</h2>
ומסתברא דאותיות נמי דלא מקנו בחליפין אגב ארעא מקנו מדפרכינן בפרק המוכר את הספינה (ע"ז:) אהא דאמר אותיות נקנות במסירה מהא דגרסינן התם אי קדם מוכר וכתב לו את השטר כאותה ששנינו כותבין שטר למוכר אף על פי שאין לוקח עמו כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר בכל מקום שהוא וזהו ששנינו נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות ומשנינן אגב שאני שמע מינה אותיות נמי נקנות באגב ככתיבה ומסירה דומיא דמטבע דמקני באגב לחודיה. ורבינו חננאל כתב דאגב כמסירה לחודה היא ולא מקנו אלא בשטר ולא נהירא לן. והא דגרסינן בסוף גמרא דשנים אוחזין (כ'.) בששטר כתובה יוצא מתחת ידה דאלמא אותיות לא מקנו לא באגב ולא בקנין אלא במסירה דאם איתא ניחוש לאגב. וכתב גאון איתתא שאני דלית לה קרקע דהא קיימא לן מה שקנתה אשה קנה בעלה. ופשוט מינה מיהא דבקנין לא קני. וליתא דהתם בשנתגרשה עסקינן. ורבוותא פסקי דבעינן באותיות כתיבה ומסירה. ומסתברא דכולי האי לא חיישינן דלקוחות לא הוו זבני בהכי. ולקמן כתבינן סברא דילן.
<h2>דף עז:</h2>
ודוקא בעשר מדינות שאינן סמוכות זו לזו אבל שדה אחת ונתן בתורת פרעון קנה הכל במקצת דמים לא שנא עייל ונפיק אזוזי ולא שנא לא עייל ונפיק אזוזי. והוא הדין בחזקה ובקנין והיינו מתניתין דתנן בכסף בשטר ובחזקה אבל בתורת ערבון אמרינן בפרק השוכר את האומנין (ע"ז:) שאם נתן מקצת דמים ולא עייל ונפיק אזוזי קנה הכל עייל ונפיק אזוזי בעינן כתיבה כדאיתא התם רבן שמעון בן גמליאל אומר מלמדין אותן שלא יחזרו בהן כיצד כותב לו אני פלוני בן פלוני מכרתי שדה פלונית לפלוני ונפרעתי מהן חמש מאות זוז והריני נושה בו חמש מאות זוז ואי לא לא קנה כלום. אבל רבינו חננאל סבירא ליה בתורת ערבון ועייל ונפיק אזוזי קנה כנגד מעותיו ובתורת פרעון לא קנה כלום. ומנהגא דתגרי בתורת פרעון קנה הכל ובתורת ערבון לא קנה כלום וכופל כמנהג. ובדברי רבינו האי חזקה וקנין לא מהני היכא דעייל ונפיק אזוזי. וצריך עיון דמשמע כסף בתורת פרעון וכולהו בתורת קניה קנה הכל. ומסתברא דבהכי מתרצא קושיא דרבוותא דקשיא לן התם ופרישנא לה בדוכתא אחריתי ואין זה מקומו להאריך.
